כלים אמיתיים לחיים, בשפה של ילדים
החוג מבוסס על עקרונות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ועל עבודת המידות. כל כלי מקבל שם פשוט, סיפור שזוכרים ומשחק שמתרגל אותו, כדי שהילד ישתמש בו גם בבית, בחיידר ובחצר.
ההגה בידיים שלנו
לגוף ולנפש יש מנוע, גז ובלמים: רצונות ורגשות. מי שלא למד לנהוג, מתרסק גם במכונית הכי משוכללת. מי שהתאמן, מחזיק את ההגה ומגיע בשלום.
בחוג הילדים מתאמנים לנהוג בעצמם: לעצור, לחשוב ולבחור איך להגיב, צעד אחרי צעד, כמו שלומדים נהיגה.
מוח פעיל ומוח חכם
לכל אחד יש תגובה מהירה ואוטומטית, ויש תגובה שקולה. הילדים לומדים לזהות מי "תופס את ההגה" ברגע נתון, ולתת למוח החכם להחליט.
וכמו שריר, ככל שמשתמשים במוח החכם, הוא מתחזק.
המוח הפעיל
מגיב מיד, בלי לחשוב. צועק, דוחף, נעלב.
המוח החכם
עוצר, חושב מה יקרה אחר כך, ובוחר תגובה טובה.
אפר"ת: לא מה שקרה, אלא מה שחשבנו עליו
זה הלב של השיטה, ומבוסס על המודל הקוגניטיבי של CBT. הרגש לא נקבע לפי האירוע, אלא לפי הפרשנות שלנו לו. ואת הפרשנות אפשר לשנות.
אירוע
מה קרה באמת
פרשנות
מה חשבתי על זה
רגש
מה הרגשתי
תגובה
מה עשיתי
הייחודיות שלנו: גש"ר
לילדים אנחנו מתחילים מגש"ר: גירוי, שיפוט, רגש. זה מודל ייחודי שפותח אצלנו, ומסביר את אותו רעיון בשלוש מילים פשוטות שכל ילד מבין וזוכר: בין מה שקרה לבין מה שהרגשנו יש גשר, והגשר הזה הוא המחשבה שלנו. כשהילד מבין את הגשר, הוא מוכן לאפר"ת המלא.
את זה מתרגלים במשחק "מחשבות טובות" ובדף העבודה "כל העולם כולו גש"ר".
מודל הרמזור
כשמשהו משתבש, לא קופצים לתגובה הראשונה. עוברים שלושה אורות, כמו ברמזור.
הילדים לומדים גם שיש יותר מפתרון אחד, ושמותר לבקש עזרה: כל ילד בונה לעצמו "מפת תמיכה" של מי אפשר לפנות אליו.
אדום: עוצרים
נושמים, נרגעים, לא עושים כלום בכעס.
כתום: חושבים
מה הבעיה? אילו פתרונות יש? מה יקרה בכל אחד?
ירוק: יוצאים לדרך
בוחרים את הפתרון הכי טוב ועושים אותו.
עוד כלים שהילד לוקח הביתה
עיקרון 90/10
רק חלק קטן ממה שקורה לנו תלוי בנו. את רוב התוצאה קובעת התגובה שלנו. יחד עם "כדור השמחה" ו"פנקס השבחים", הילד לומד לראות את הטוב ולחזק את עצמו.
רוצה, צריך, מוכרח
סולם שעוזר להבחין בין רצון חולף לצורך אמיתי, ולפתח איפוק ודחיית סיפוקים.
מענה רך ישיב חימה
איך אומרים את מה שרוצים בדרך שמקרבת ולא פוגעת. כולל כללי חברה, ואיך מקבלים ביקורת ולומדים מכל אדם.
מה הבן שלכם חווה בכל מפגש
בכל מפגש הילד לומד כלי אחד, נהנה ממנו, מתרגל אותו, וחוזר הביתה עם משהו ביד ובראש.
מקום שמחכה לו
כולם יושבים סביב שולחן אחד, לכל ילד תיקייה ותג עם השם שלו. קבוצה קטנה, שבה כל ילד מוכר ונראה.
סיפור שנשאר בראש
כל כלי מתחיל בסיפור, משל או מקרה מהחיים, כזה שהילדים עוד יספרו בבית.
מגלים בעצמם
הילדים לא מקבלים תשובות מוכנות. הם חושבים, מנחשים ומביאים דוגמאות משלהם, ומגיעים לרעיון בעצמם.
משחקים ומתרגלים
משחק, תחרות או יצירה שמתרגלים בהם את הכלי, עד שהוא נעשה טבעי.
לוקחים הביתה
משימה קטנה לשבוע, שבה הילד משתמש בכלי בחיים האמיתיים. בשבוע הבא הוא מקבל עליה ניקוב בכרטיסיית "בונים גשר".
מקום שטוב להיות בו
כל ילד מרגיש שייך
קבוצה קטנה ויחס אישי. כל ילד מוכר בשמו, ויש מקום לכל אחד להשתתף.
מכבדים ומקשיבים
מקשיבים לחבר עד הסוף, לא צוחקים על אף אחד, ולא משווים בין ילדים.
מה שמשתפים, נשמר
מה שחבר מספר נשאר בקבוצה. לספר להורים בבית מותר ואפילו רצוי.
ההורים בתמונה: במהלך החוג תקבלו עדכון עם המושגים שהילדים לומדים, כדי שגם בבית תדברו באותה שפה.
